השיר '02.02.99' של That Mexican OT הוא תיאור גולמי ובלתי מסונן של חוויות וזהותו של האמן בהקשר של חיי הרחוב. המילים עמוסות בהתייחסויות לאלימות, נאמנות ומאבק ההישרדות, ומציירות תמונה של חיים מסוכנים ומתריסים כאחד. השורה החוזרת 'כלבה, אני וירג'יל עד שאמות' מרמזת על תחושה חזקה של עצמי וחוסר רצון לשנות או להתאים, אולי מתייחסת למעצב האופנה המנוח וירג'יל אבלו, הידוע בעבודתו פורצת הדרך ובמקוריותו. האמן מיישר קו עם רוח זו של אותנטיות ופורצת דרך.
השיר מתעמק גם בנושאים של אמון וחברות בסביבה עוינת, כפי שמעידה השורה 'אמרתי לצ'ופר שלי שהדבר היחיד שיש לנו זה רק אחד את השני'. האנשה הזו של נשק כבן לוויה מדגישה את המציאות הקשה של הרחובות, שבהן האמון מועט וההגנה הכרחית. ההתייחסות של האמן ל'חותכים' ו'צ'ופרים' לאורך השיר מדגישה עוד יותר את החיים המוקפים בפוטנציאל לאלימות ובצורך בהגנה עצמית.
התייחסויות תרבותיות, כמו אזכור ה-Southside של טקסס ואורח החיים הקשור אליו, כולל 'כוס כפולה, אנחנו לוגמים'' ו-'Southside steppin', ביססו את השיר בהקשר אזורי ספציפי. הנרטיב של האמן הוא נרטיב של חוסן וקשיחות, עדות לסביבה שעיצבה אותם. שם השיר, '02.02.99', יכול להצביע על תאריך בעל משמעות אישית, אולי לסמן רגע מרכזי בחייו או בקריירה של האמן.
עם המחלה