השיר '247' של SEVENTEEN מתעמק במעמקי הגעגועים הבלתי נגמרים והמרדף הבלתי פוסק אחר אהבה אבודה. המילים מציירות תמונה חיה של מישהו שנמצא כל הזמן על המשמר, אפילו בשנתו, כדי להגן על חלומותיו מפני פלישה. ערנות מטאפורית זו מדגישה את עוצמת רגשותיהם ואת הפחד מפגיעות. חלומותיה של הגיבורה מועסקים אך ורק על ידי האדם שאליו הם מייחלים, מה שמדגיש אובססיה צורכת כל החורגת מגבולות המציאות והחלומות.
השאלה החוזרת 'למה הו למה' משקפת את הבלבול והתסכול של הגיבור על הסיבה לכך שרגשותיו אינם מובנים או מובנים. למרות מסירותם הבלתי מעורערת, המסומלת בביטוי '247' (24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע), מאמציהם נראים חסרי תוחלת. הדימוי של הושטת יד לחבק את האדם האהוב רק כדי למצוא שום דבר מוחשי לוכד את תמצית התשוקה הלא ממומשת ואת הריקנות המתלווה אליה. המילים מעידות על כך שלא משנה כמה הם מבטאים את געגועיהם, ליבם נותר לא מסופק ו'רעב' לנוכחות האהובה.
השיר נוגע גם במושג נצחיות באהבה. הזיכרונות של האדם האהוב מתוארים כמתמשכים 'עד שהיקום ייעצר', מה שמצביע על קשר נצחי העומד בפני אילוצי הזמן. האזכור של '13월의 기억' (זיכרון החודש ה-13) מוסיף אלמנט סוריאליסטי, המצביע על זמן שלא קיים בלוח השנה המקובל, ומדגיש עוד יותר את הרעיון של קשר נצחי. מסעו של הגיבור מתאפיין בתחושת בדידות ותקווה בלתי מעורערת, כשהם ממשיכים לחפש את האהוב, אפילו שואלים אם יזהו אותם כשיפגשו סוף סוף. '247' הוא חקירה נוקבת של התמדה של האהבה והטבע המתמשך של זיכרונות, לוכדת את המהות של לב שמסרב להרפות.