'3005' של צ'יילדיש גמבינו הוא שיר שמתעמק בנושאים של נאמנות, פחד מהעתיד וחיפוש אחר חיבור אמיתי בתוך עולם שטחי. המילים מבטאות מחויבות עמוקה לאחר משמעותי, ומבטיחות להיות לצידן עד שנת 3005, המייצגת באופן סמלי משך אינסופי. מסגרת זמן היפרבולית זו מדגישה את עומק המסירות של המספר, החורגת מגבולות הזמן.
השיר נוגע גם באופיו החולף של האושר ובשטחיות של מערכות יחסים. גמבינו משקף כמה מהר זמנים טובים יכולים להתחמצם, וכיצד נוכחותם של אנשים יכולה להיות מותנית בהצלחה חומרית. האזכור של 'מופאסה' ו'חשפן כמו עזה' הם אזכורים תרבותיים המוסיפים רבדים למשמעות השיר, מרמזים על הונאה וקונפליקט. השורה 'יש לי בית מלא בהומיות, למה אני מרגישה כל כך ההפך?' מדגיש את הבדידות שניתן לחוש גם כאשר הוא מוקף באנשים, ומצביע על כמיהה לחיבורים משמעותיים יותר.
לבסוף, '3005' בוחן את חוסר הביטחון האישי של האמן ואת אי הוודאות האוניברסלית לגבי כיוון החיים. ההכרה ש'אף אחד כאן לא הבין את זה' היא הודאה גלויה בפגיעות. למרות החוצפה המזוהה לעתים קרובות עם ראפ, גמבינו מודה בפחדיו ובהיעדר 'סוף טוב', ומבקש תמיכה גם אם הבנה אינה אפשרית. השיר הוא תערובת מורכבת של חוצפה, התבוננות פנימית ותחינה לחברות המהדהדת עם מאזינים ברמות רבות.