'6PM In New York' של דרייק הוא רצועה רפלקטיבית ואסרטיבית שמתעמקת בחוויותיו האישיות של האמן, במחשבותיו על הקריירה שלו ובתגובותיו לביקורת. השיר משמש כפלטפורמה לדרייק לפנות למלעיזים שלו, לאשר את מעמדו בתעשיית המוזיקה ולהרהר בעתידו. המילים חושפות שילוב של ביטחון עצמי ופגיעות, ומציגות את יכולתו של דרייק להתעלות מעל אתגרים תוך כדי תחושת כובד הביקורת הציבורית וההפכפכות של התהילה.
השיר מתחיל בכך שדרייק מכיר בשמועות ובשליליות שמקיפים אותו, אבל הוא מתיימר במהירות לדומיננטיות שלו במשחק, ומשווה את עצמו ליורש ראוי של ליל וויין. הוא משקף את גילו ואת חוסר הוודאות של ההמשך, מרמז על רצון לאריכות ימים בתעשייה המשתנה במהירות. דרייק מכוון גם לאמנים צעירים יותר שמבקרים אותו בפומבי, ומייעץ להם לפעול בצורה בוגרת יותר. זהו נושא נפוץ בעבודתו של דרייק, שם הוא מרבה להתייחס להשפעתו על הדור הנוכחי ולתפקידו כמנטור.
המילים של דרייק נוגעות גם בנוף המשתנה של תעשיית המוזיקה, שבה התנהגות של חיפוש תשומת לב מאפילה לרוב על כישרון מוזיקלי. הוא מביע העדפה לאותנטיות, בוחר לעבוד עם חברים קרובים ולא עם זרים מהתעשייה. השיר הופך להיות יותר מופנם כאשר דרייק דן בהשפעת התהילה על חייו האישיים, כולל מערכות יחסים מתוחות ועיוות התדמית שלו. הוא מסיים בקריאה לאחריות חברתית, וקורא לאנשים להתמקד בפעולות חיוביות במקום לחפש תהילה לשמה. '18:00 בניו יורק' הוא מבט גלוי על מורכבות ההצלחה ויוקר המחיה האישי בעיני הציבור.