'7 הטבעות' של אריאנה גרנדה הוא המנון נועז של העצמה עצמית ופינוק חומרי. השיר, המשלב את 'הדברים האהובים שלי' מתוך 'צלילי המוזיקה', מפנה את התסריט על ההערכה התמימה של המקור לתענוגות פשוטים, והופך אותו לאודה מודרנית ליוקרה ולעצמאות. המילים של גרנדה חוגגות את הצלחתה הכלכלית ואת היכולת לרכוש כל מה שהיא רוצה, בניגוד מוחלט למשאלות הצנועות יותר של השיר המקורי.
השורה החוזרת 'אני רוצה את זה, יש לי את זה' משמשת מנטרה לאסרטיביות של גרנדה בהגשמת רצונותיה. הביטוי הזה, יחד עם התייחסויות למותגים יקרים והתהדרות בעושר, מדגישים נושא של סיפוק עצמי לא מתנצל ושמחה שבטיפול בעצמך. השיר נוגע גם בנושאים של חברות ונאמנות, שכן גרנדה מזכירה קניית יהלומים תואמים עבור חבריה, מה שמרמז שההנאה שלה מהעושר כוללת גם שיתוף עם אהוביה.
עם זאת, '7 טבעות' לא עוסק רק בחומרנות. זה שיקוף של המסע של גרנדה דרך קשיים אישיים, כפי שמציינת השורה 'עברתי כמה חרא, אני צריכה להיות כלבה עצובה'. השיר הוא עדות לחוסן שלה, להפוך את הכאב לכוח ולהשתמש בעושר שלה כאמצעי לשליטה על חייה. הטון המתרברב והקצב הקליט של הרצועה הפכו אותו להצלחה מסחרית, מהדהד עם מאזינים שמוצאים השראה במסר שלו של הסתמכות עצמית וחגיגת ההישגים האישיים.