השיר 'Abbey' של מיצקי מתעמק בתחושת הכמיהה העמוקה והרעב הקיומי המאפיינת חלק ניכר מהחוויה האנושית. המילים מדגישות שוב ושוב מצב של רעב, לא במובן המילולי, אלא כמטאפורה לרצון עמוק למשמעות, למטרה או להגשמה. הביטוי 'אני רעב' מרמז על חיפוש מתמשך, אולי לכל החיים, אחר משהו שנשאר חמקמק. הרעב הזה הוא מהותי, כפי שמצוין על ידי 'נולדתי רעב', המצביע על מצב אנושי אוניברסלי.
השיר גם חוקר את הדיכוטומיה בין אור לחושך, מילולית ומטאפורית. האור מייצג בהירות, תקווה, או אולי התגלות, שבאופן פרדוקסלי נראה רק בתוך החושך האישי. זה יכול לרמוז שמודעות עצמית והבנה מגיעות לעתים קרובות מתקופות קשות או מאתגרות. מוטיב החלום החוזר בשיר מרמז על כמיהה תת-מודעת לשחרור או על בריחה מאילוצי המציאות. החלום 'ישן בי' ומעיר 'כל לילה, בוכה, שחרר אותי', מה שיכול להתפרש כקריאה לשחרור מהגורמים הפנימיים או החיצוניים הקושרים את הפרט.
בסך הכל, 'אבי' הוא הרהור נוקב על המצב האנושי, הנוגע בנושאים של תשוקה קיומית, חיפוש זהות ('מה יכולתי להיות?'), והמאבק בין תקווה לייאוש. הטקסטים המעוררים וההגשה המרגשת של מיצקי מזמינים את המאזינים להרהר ב'רעב' הפנימי שלהם ובחלומות שמתסיסים בתוכם, בחיפוש אחר חופש והגשמה.
מילים של קנדריק לאמאר לפגוש את גרהמס