'אמור קונפוזו' של ג'ררדו אורטיז הוא חקירה נוקבת של מערכת יחסים מורכבת וסוערת. שם השיר, שמתורגם ל'אהבה מבולבלת', מכין את הבמה לנרטיב על שני אוהבים שנקלעו למעגל של תשוקה ואי הבנה. המילים נפתחות בסצנה שבה הגיבור פונה לבת זוגו, מכיר במצבה השיכור ובניסיונותיה להתעמת איתו, אותם הוא מסרב לארח בחדר השינה. הקדמה זו מציעה מערכת יחסים שבה התקשורת מתקלקלת, והרגשות עולים, ולעתים קרובות מובילים לוויכוחים שנותרו בלתי פתורים.
הפזמון של השיר מביע רצון להיות הנחמה לאדם האחר, להיות ה'כוס' שעוזרת לו לשכוח את צערו. האינטימיות הפיזית בין השניים מתוארת כהוכחה כאוטית אך בלתי ניתנת להכחשה לחיבה העמוקה שלהם זה לזה. עם זאת, השיר מבליט גם את העקשנות של שני בני הזוג, שרצונותיהם ורגשותיהם החזקים מביאים למערכת יחסים סוערת. הזמר מודה שהרגשות שלהם זה כלפי זה עזים ואמיתיים, אבל הם פגומים בבלבול ובחוסר היכולת להתקדם בצורה בריאה.
בסופו של דבר, 'אמור קונפוזו' היא בלדה שתופסת את המהות של אהבה מחייבת כמו שהיא מביכה. ההכרה של הזמר בבלבול המשותף שלהם ובצורך להתחיל לאהוב זה את זה כמו שצריך, מעידה על כמיהה למערכת יחסים יציבה ומספקת יותר. השיר מהדהד עם כל מי שחווה את השיאים והשפל של אהבה משכרת ומטריפת כאחד, המשקפת את המאבק האוניברסלי לאיזון הלב והנפש בענייני חיבה.