'אטלנטיס' של סיפרט היא בלדה נוקבת שמתעמקת בסערה הרגשית של מערכת יחסים כושלת, תוך שימוש במטאפורה של העיר השקועה האגדית כדי להמחיש את קריסתו של קשר חזק שהיה פעם. צמד המוזיקה הבריטי, הידוע בסיפורים המרגשים ובסאונד הפולק-פופ שלהם, לוכד את תמצית שברון הלב והמאבק להשלים עם סופו של רומן אהבה. הלחן המלנכולי של השיר משלים את המילים המופנמות, ויוצר נרטיב עוצמתי של אובדן ושל השלמה.
שורות הפתיחה הציבו סצנה קודרת, עם עצים נטושים ותחושת בידוד, מרמזות על הריקנות שאחרי פרידה. ההתייחסות ל'קרקע רעועה' מעידה על כך שהקשר נבנה על בסיס שביר, הנוטה להתמוטט תחת לחץ. המשפט החוזר 'אני לא יכול להציל אותנו, אטלנטיס שלי, אנחנו נופלים' מחזיר הביתה את תחושת חוסר האונים, שכן הדובר מכיר בחוסר יכולתם למנוע את הנפילה הבלתי נמנעת. הדימוי של בנייה רק כדי למשוך למטה משקף את האופי המחזורי של המאמצים שלהם, שבו כל ניסיון להציל את הקשר מוביל בסופו של דבר להרס נוסף.
לאורך השיר, משחק הגומלין בין 'לב' ו'ראש' מסמל את הקונפליקט הפנימי שנחווה במהלך פרידה, שבו התקשרות רגשית ומימוש רציונלי סותרים. המילים משדרות תחושה של סופיות וקבלה, שכן הדובר מודה בנזק הבלתי הפיך שנגרם על ידי מילים ומעשים. 'אטלנטיס' של סיפרט מהדהד עם כל מי שעמד בפני ההחלטה הקשה להרפות, מתוך הכרה בכך שחלק מהדברים, לאחר שנשברו, אינם ניתנים לתיקון, בדומה לעיר האבודה שלעולם לא ניתן היה להשיב לה מהים.