השיר 'Bed Peace' של צ'יילדיש גמבינו, בהשתתפות Jhené Aiko, מתעמק ברצון לברוח מהלחצים והאחריות של חיי היומיום לטובת רגעים אינטימיים וחסרי דאגות. המילים מציירות תמונה חיה של שני אנשים מותשים מדרישות השגרה שלהם ומחפשים נחמה זה בחברת זה. שורות הפתיחה, 'תתעורר, תתעורר / חייב לקבל את העיתון הזה, תעלה את העוגה הזאת' מדגישות את הטחינה הבלתי פוסקת של החיים המודרניים, שבהם החתירה להצלחה מאפילה לרוב על אושר אישי וקשרים אמיתיים.
הפזמון של השיר, 'האהבה היא שלנו לעשות אז אנחנו צריכים לעשות את זה / כל השאר יכול לחכות', משמש תזכורת חזקה לתעדף אהבה וקשרים אישיים על פני ציפיות חברתיות ועיסוקים חומריים. הסנטימנט הזה מודגש עוד יותר בשורות 'תתעורר, תתעורר, תאפה / צריך לחמם את הוואפה / בואו נדהה', שם הדמויות בוחרות להתמכר להנאות פשוטות ולבריחות רגעיות במקום להתאים את עצמן ללחצים שלהן. חיי היומיום. הדגש החוזר על 'כל השאר יכול לחכות' מדגיש את החשיבות של לחיות את הרגע ולהוקיר את הזמן המבלה עם יקיריהם.
רנין אדם למברט
לאורך השיר ישנו נושא חוזר של חיפוש מפלט מהכאוס של העולם שבחוץ. המילים, 'מכורבל עם הראש על החזה שלך / זה התרופה הטובה ביותר לכאב וללחץ', ממחישות את הנוחות והריפוי שנמצאים ברגעים אינטימיים. השיר נוגע גם ברעיון של דחיית נורמות וציפיות חברתיות, כפי שניתן לראות בשורות 'אנחנו הולכים לעשות את זה בדרך שלנו / בסדר, בסדר'. על ידי הבחירה להישאר במיטה ולהתמקד בחיבור שלהן, הדמויות יוצרות מקלט שבו הן יכולות להיות עצמן, משוחררות משיפוט ולחצים חיצוניים. 'Bed Peace' חוגג בסופו של דבר את היופי של מציאת שלווה ושביעות רצון בפעולה הפשוטה של להיות נוכח עם מישהו שאכפת לך ממנו.