השיר 'Bruises' של להקת קמינו מתעמק בסערה הרגשית ובבלבול בעקבות התמוטטות מערכת היחסים. המילים מציירות תמונה חיה של אהבה שהידרדרה, משאירה אחריה שובל של בעיות לא פתורות וכאב מתמשך. הדימויים של 'תקרות פופקורן ואבק מגזינים' מעוררים תחושה של נוסטלגיה ומציאות היומיומית של חיי היום-יום, העומדת בניגוד חריף לכאוס הרגשי שחווה המספר.
הנושא החוזר של בעיות אמון מדגיש את מאבקו של המספר להבין מה השתבש. השורה 'הלוואי שהייתי יודעת איפה ישנת' מרמזת על חוסר ביטחון עמוק וצורך נואש בתשובות. המטאפורה של התעוררות 'מכוסה בחבורות מבעיטות בעצמי' מעבירה בעוצמה את הכאב והחרטה הרגשיים שמגיעים עם סיום מערכת היחסים. האשמה עצמית זו היא תגובה נפוצה לשברון לב, שבו לעתים קרובות מפקפקים במעשיהם ובהחלטותיהם, בניסיון לאתר את הרגע המדויק שבו דברים התפרקו.
השיר נוגע גם באופי הרודף של זיכרונות ובצללים שהם מטילים על ההווה. האזכור של 'שרשרת אופניים תקועה בביוב' ו'צל שמטיל חור ברצפה' מסמלים את הבעיות הבלתי פתורות ואת המטען הרגשי שממשיכים להציף את חיי המספר. למרות חלוף הזמן, הזיכרונות הללו נשארים תקועים, בדומה לשרשרת, ומונעים כל ניקוי רגשי או סגירה אמיתית. הפזמון החוזר של 'מה שלא יהיה שבא בינינו' מדגיש את העמימות וחוסר הסגרות הפוקדת את המספר, ומותירה אותם במצב של בלבול וכאב לב תמידי.