'Call It Fate, Call It Karma' של The Strokes הוא שיר שעוטף את המאזינים בשמיכה של מלנכוליה נוגה ומחשבה פנימית. מילות השיר, הנמסרות בתחושת ניתוק וקצב חולמני, מעוררות תחושת געגוע ורצון לחיבור שרק מחוץ להישג יד. השורות החוזרות ונשנות 'אפשר לבזבז את כל הזמן שלך כאן על המדרכה? אני יכול לעמוד באור שלך רק לזמן מה?' להציע כמיהה להיות קרוב למישהו, להשתתף בנוכחותו, גם אם זה אומר לעשות דבר יותר מאשר פשוט להתקיים לצדו. שם השיר עצמו מרמז על השלמה עם גחמות הגורל או הכוחות הבלתי מוסברים שמקרבים אנשים או מפרקים אותם.
מבנה השיר, עם הלחן העדין, הכמעט רודף, משלים את התוכן הלירי ויוצר אווירה של התבוננות פנימית והתבוננות שקטה. ה-Strokes ידועים בסאונד של גראז' רוק ופוסט-פאנק החייאה שלהם, אבל ברצועה הזו הם נוקטים בגישה רכה וניסיונית יותר. המוזיקה, בשילוב עם המילים, מציירת תמונה של מישהו שמתבונן ממרחק, אולי מהוסס מדי או לא מסוגל לגשר על הפער בינו לבין מושא חיבתו. ניתן לפרש את השורות 'אני לא יודע דבר' ו'חלק מאיתנו זוכרים וחלק נגמרים' כהכרה במורכבות של יחסי אנוש ובמגבלות ההבנה שלנו.
בסופו של דבר, 'Call It Fate, Call It Karma' הוא שיר שמהדהד עם כל מי שחווה את הטבע המר-מתוק של תשוקה לא ממומשת או את הייאוש השקט של אהבה נכזבת. זוהי יצירה רפלקטיבית שמזמינה את המאזינים להרהר בחוויות שלהם עם געגוע, חיבור ותפקיד הגורל בחייהם. The Strokes, דרך השיר הזה, מציעים רגע של נחמה למי שמוצא את עצמו מחכה בצד, בתקווה להזדמנות להיכנס לאור של עולמו של מישהו אחר, ולו רק לרגע קצר.