השיר 'Curses' של נשות העגור הוא חקירה נוקבת של סערה פנימית, פגיעות רגשית והכמיהה לנחמה בתוך כאוס. המילים מציירות תמונה חיה של מוח בוער, מתמודד עם רגשות עזים ומחפש מקלט. הדימוי החוזר של אש ושריפה מסמל את מצבו הנפשי והרגשי של הגיבור, שבו כל מילה ומחשבה מרגישים כמו להצית, להצית מצוקה נוספת. התחינה לאדם אהוב להישאר ולספק נחמה כאשר 'הקירות מתחילים להישרף' מדגישה את הצורך בחיבור אנושי כדי לכבות את הלהבה הפנימית.
הבית בשיר משמש מטפורה עוצמתית לעצמי. מתואר כאלגיה, הוא מרמז על תחושת אבל על מה שהיה פעם, מלא ברוחות רפאים ושאריות מהעבר. קורי העכביש והעצמות בחצר האחורית מעוררים תחושה של הזנחה וריקבון, משקפים את הנוף הפנימי של הגיבורה. הבקשה החוזרת מהאדם האהוב להישאר כשהבית 'לא מרגיש כמו בבית' מבליטה את המאבק למצוא תחושת שייכות ושלווה בתוכו.
המקהלה, עם הפזמון הרודפני של 'אפר, אפר, אבק עד עפר', רומזת לבלתי נמנע של ריקבון והמאבק האוניברסלי בשדים פנימיים. השטן הרודף אחרי הגיבור והאהוב שלהם מרמז על מאבקים משותפים ותקווה לגאולה הדדית. הרצון 'לנוח את הקללות שלי' ו'לעשות עלי רחמים' מדבר על הכמיהה לסליחה, קבלה עצמית ותקווה להחלמה מהקונפליקט הפנימי הבלתי פוסק. הרגש הגולמי והדימוי החי של השיר מהדהדים עמוקות, לוכדים את מהות השבריריות האנושית ואת החיפוש אחר ריפוי והבנה.