השיר 'Delta Dawn' של טניה טאקר מספר את סיפורה הנוקב של אישה בשם דלתא שחר, שנלכדה בזיכרונות עברה. המילים מציירות תמונה חיה של אישה שהייתה פעם הפעמון של הנשף, האישה היפה בעיר, אבל עכשיו מסתובבת עם ורד דהוי, המסמל את נעוריה ויופייה האבודים. הוורד שהיא עונדת הוא מטפורה להיצמדותה לעבר, תקופה שבה היא זכתה להערצה ואהובה. הטון המלנכולי של השיר מדגיש את העצב שבמצבה, כשהיא מחכה לגבר שהבטיח לה להינשא לה אבל מעולם לא נשא אותה.
הסיפור של דלתא שחר הוא סיפור של הבטחות לא ממומשות וחלומות מנופצים. המילים מזכירות גבר מסתורי כהה שיער שפעם הבטיח לקחת אותה ככלה שלו, אבל הוא מעולם לא פעל. ההבטחה ההפרה הזו הותירה את דלתא דאון במצב של אשליה, מכיוון שהיא עדיין מאמינה שהוא יחזור בשבילה. תושבי העיר רואים בה משוגעת, דמות טרגית שלא יכולה להרפות מהעבר. המזוודה שלה מסמלת את נכונותה לעזוב, אבל גם את חוסר יכולתה להמשיך הלאה מהחלום שמעולם לא התממש.
השיר נוגע גם בנושאים של הזדקנות וחלוף הזמן. דלתא שחר בת ארבעים ואחת, ואביה עדיין קורא לתינוק שלה, ומדגיש את ההתפתחות העצורה שלה ואת האופן שבו היא תקועה בעברה. האחוזה בשמיים שהיא מדברת עליה יכולה להתפרש כמטאפורה לגן עדן, מה שמרמז שהיא מחכה לצורה של ישועה או בריחה מחייה הנוכחיים. ההגשה הנשמה של טניה טאקר של השיר מוסיפה עומק לדמותה של דלתא שחר, וגורמת לסיפור שלה להדהד עם מאזינים שאולי חוו את החלומות שלא התגשמו ואהבות אבודות.