השיר 'Doctor, My Eyes' של ג'קסון בראון מתעמק בשיעור הרגשי והפסיכולוגי של חוויות החיים. המספר, פונה לרופא, משקף את חלוף הזמן והצטברות הפחדים והקשיים. שורות הפתיחה, 'דוקטור, עיני ראו את השנים / והמצעד האיטי של פחדים בלי בכי', מרמזות על סיבולת סטואית של אתגרי החיים. המספר מחפש הבנה ובהירות, תוהה אם גישתם לחיים - מול הטוב והרע גם בלי להסתתר - הייתה נבונה.
השיר ממשיך כשהמספר מביע תחושת התפכחות ורצון להתעוררות. השורות 'חיכיתי להתעורר מהחלומות האלה' ו'אנשים הולכים בדיוק לאן שירצו / אף פעם לא שמתי לב אליהם עד שקיבלתי את התחושה הזו / שזה מאוחר ממה שזה נראה' מעבירות מימוש של טבעו החולף של הזמן המעבר הבלתי מורגש של החיים. הבנה זו מעוררת את המספר לחפש תשובות מהרופא, בתקווה להבין את ההשלכות של חוסנם הרגשי.
בפסוק האחרון, תחינתו של המספר הופכת דחופה יותר. 'דוקטור, העיניים שלי / לא יכול לראות את השמים / האם זה הפרס על שלמדתי איך לא לבכות' מרמזת על תחושת אובדן עמוקה והטלת ספק בערך של דיכוי רגשי. חוסר היכולת לראות את השמים מסמל אובדן תקווה או חזון, ומעלה את השאלה האם המחיר הרגשי של עמידה במצוקות החיים מבלי להביע פגיעות גבוה מדי. המילים הנוקבות והטון הרפלקטיבי של בראון מזמינים את המאזינים לשקול את האיזון בין חוסן ופתיחות רגשית בחייהם.
מילות השירים של ה-Buttress brutus