השיר 'Drunk, Running' של ליזי מקאלפין מתעמק בסערה הרגשית של לאהוב מישהו שנאבק בהתמכרות. המילים מציירות תמונה של בגידה ואכזבה, כאשר המספר מתעמת עם המציאות שבן זוגם נסוג. שורות הפתיחה מפקפקות בכנות התביעה של בן הזוג לפיכחות, וחושפות את הפגיעה שנגרמה ממציאתו במצב פשרני. הדימוי של 'וודקה רד בול' לא רק מסמל את החומר אלא גם את האנרגיה והפזיזות הקשורים להתנהגות של בן הזוג.
הפזמון משקף את התסכול של המספר מהיעדר התערבות של אחרים ואולי הם עצמם. המשפט 'לשבור את הרגל שיכור, לרוץ' משמש מטפורה לפעולות ההרס העצמי של בן הזוג ולהשלכות הבאות. המספר מביע רצון לתת דין וחשבון, מייחל שמישהו יחזיק את בן הזוג בהבטחותיו. החזרה על 'מישהו צריך' מדגישה את חוסר האונים המורגש מול ההתמכרות, שבה אהבה ותמיכה מרגישות לעתים קרובות לא מספקות.
הפסוק השני מציג ספקות עצמיים ואשמה, שכן המספר תוהה אם מעשיהם עצמם תרמו להישנות של בן הזוג. מורכבות היחסים מודגשת על ידי ההכרה בחוסר הגינות של המספר מדי פעם והקושי ליישב את הגרסה האידיאלית של בן הזוג עם המציאות הפגומה שלהם. השיר מסתיים עם חזרה נוקבת על הרצון לתת דין וחשבון, הפעם מכוונת למספר, מה שמרמז על הכרה בתפקידם שלהם בדינמיקה הלא מתפקדת ובהבנה הכואבת שייתכן שהישארות אינה הבחירה הנכונה.