השיר 'false self' של WILLOW מתעמק במסע המורכב של גילוי עצמי ובקרבות הפנימיים הנלווים אליו. המילים מציירות תמונה חיה של מישהו שמתמודד עם זהותו, מרגיש גם מנותק וגם מחובר למוח שלו. שורות הפתיחה, 'החלטתי שאני לא רוצה להעיד / אני נע בדממה כמו אי', מעידות על רצון להימנע מעימות והתבוננות פנימית, ובמקום זאת לבחור להישאר מבודד. אולם בידוד זה אינו שליו; הוא מלא בקונפליקט פנימי ובתחושה של 'חבול וזהב כאילו אני ילד', המעיד על פגיעות וכמיהה לאותנטיות.
הפזמון חושף תחושה עמוקה של בלבול ותסכול, עם שורות כמו 'אני-אני רוצה להתרסק, להרגיש כל כך מותקף, הכל במקף הזה ובמוח שלי'. הדימוי הזה של התרסקות ותחושת מותקף מדגיש את סערת הנפש ואת המאבק ליישב חלקים שונים של עצמך. השאלות החוזרות ונשנות בשפיות, 'האם אני לא שפוי?' מדגיש את חוסר הוודאות ואת הטבע המשתנה של התפיסה העצמית. הצורך בשינוי מורגש, ובכל זאת יש התנגדות אליו, כפי שניתן לראות בשורות 'אני לא רוצה לשנות אבל אני צריך לשנות'. הדיכוטומיה הזו לוכדת את מהות החוויה האנושית, שבה צמיחה מצריכה לעתים קרובות התמודדות עם אמיתות לא נוחות.
הגשר של השיר מביא לרגע של בהירות ונחישות. 'אני כוזב חייב למות, זה לא מפתיע / אני רוצה להכיר אותי, אבל אני לא יכול להרגיש את הדופק', מסמל נקודת שבירה שבה הגיבור מכיר בצורך להשיל את האני הכוזב שלו כדי להבין באמת מי הם. ההבנה הזו משחררת ומרתיעה כאחד, שכן היא כרוכה בהתמודדות עם הלא נודע ובאימוץ הפגיעות. ההגשה הגולמית והרגשית של WILLOW מוסיפה עומק למילים, והופכת את 'עצמי כוזב' להמנון רב עוצמה עבור כל מי שנמצא במסע של גילוי עצמי וצמיחה אישית.