השיר 'גורפליקס' של וורמאכט מתעמק בקסם המקאברי של אלימות גרפית ואימה. המילים מציירות תמונה חיה של מישהו שמכור לריגוש הקרביים של צפייה במעשי אלימות אכזריים. שורות הפתיחה, 'מכור לאימה, אני אוהב לראות את הדם', נתנו את הטון לשיר כולו, והבליטו את האובססיה של הגיבור לגור ומוות. ההתמכרות הזו היא לא רק עניין פסיבי אלא משהו שמרגש וממריץ אותם, כפי שמציינת השורה 'התרגשות זורמת לי בוורידים'.
משמעות טוקה דונקה
המקהלה מעצימה את הקסם האפל הזה, ומפרטת צורות שונות של אלימות כמו רציחות, דקירות וטבחים. הגיבור מוצא שעשוע במעשים האלה, וזה שיקוף מטריד של כמה אנשים יכולים להפוך לחוסר רגישות לאלימות. האזכור של 'רוצחים שמקבלים תשלום כדי להרוג קורבנות ברוביהם' מוסיף שכבה של ריאליזם לשיר, מה שמרמז שהקסם הזה אינו מוגבל רק לתיאורים בדיוניים אלא מתרחב גם לאלימות בעולם האמיתי.
הדימויים בשיר גרפיים ומטרידים, עם שורות כמו 'ראשים חתוכים פה, קרביים לעסו שם' ו'עיניים סורקות את המסך עם המבט השפל והמחליא הזה'. תיאורים אלה משמשים להדגיש את האופי הגרוטסקי של האובססיה של הגיבור. השיר מסתיים בהסכמה מצמררת של ההתמכרות הזו, וקובע, 'כל עוד יש אדיזם, גרידה ודברים מבולגנים, אפילו לא יהיה לי אכפת'. שורה אחרונה זו מדגישה את עומק הניתוק של הגיבור מרגשות אנושיים רגילים ושקיעה מוחלטת שלהם בעולם של אלימות ואימה.