עזיס, אמן בולגרי הידוע בפרסונה הראוותנית ובהופעותיו המרגשות, מתעמק בשירו 'חביבי / חביבי' ביסורי האהבה הנכזבת. המונח 'חביבי', מילה ערבית שמשמעותה 'אהובתי' או 'יקירי', נותן את הטון לנרטיב אישי ורגשי עמוק. המילים מציירות תמונה חיה של אהבה שאינה גומלת, מלאה בגעגועים, כאב ותחושת נטישה.
השיר נפתח בשורה של שאלות המופנות לאהובה, ושואלות אם טוב להם ואם הם מתגעגעים לזמר. זה מייצר מיד תחושה של נפרדות וכמיהה. הזמר מתוודה על כך שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, מה שמעיד על כך שהיעדרו של האהוב הותיר אותו במצב של ייאוש. קריאות האהבה החוזרות ונשנות והרצון למות ללא האהוב מדגישות את עוצמת רגשותיו. השימוש במילה 'חביבי' לאורך השיר מדגיש את החיבה והקשר העמוק שחש הזמר, למרות חוסר ההדדיות.
מטאפורה נוקבת מוצגת עם דמותו של כלב קטן שהזמר העניק במתנה לאהוב, רק כדי למצוא אותו נטוש ומסתובב ברחובות. הכלב הזה מסמל את הזמר עצמו - פעם מוקיר, עכשיו נזרק ונשאר לדאוג לעצמו. ההקבלה בין מצוקתו של הכלב למצבו הרגשי של הזמרת בולטת, מבליטה את תחושת הבגידה וההזנחה. התיאור העצמי של הזמר כ'ילד מסכן ופצוע' שממשיך להשתוקק לאהובה, למרות שהתעללו בו, מעצים עוד יותר את נושא האהבה הנכזבת.
השיר מסתיים בהכרזה עוצמתית על זהות הזמר קשורה לאהובה. בלעדיהם, הוא מרגיש פחות מאנושי, מטיל ספק בערכו ובמטרתו שלו. הדימויים של בועט כמו כלב והשאלה הרטורית למי הוא צריך להיות יפה אלמלא האהוב מטמיעים את עומק צערו ואת ההשפעה של אהבה נכזבת על תחושת העצמי שלו. עזיס משתמש במופת בדימויים חיים וברגש גולמי כדי להעביר את הכאב של לאהוב מישהו שלא אוהב אותך בחזרה, מה שהופך את 'חביבי / חבבי' לחקירה מרתקת של כאב לב וגעגוע.