'HALAZIA' של ATEEZ הוא שיר שכאילו מתעמק בנושאי החיפוש הקיומי והכמיהה לתחושת חיים בעולם שמרגיש יותר ויותר קהה וחסר רגישות. המילים מבטאות רצון לשיקום התשוקה, החופש והיכולת לחוות את החיים במלואם. הקריאות החוזרות ונשנות ל'חלציה' מציעות תחינה לצורה כלשהי של ישועה או התעוררות, אולי ישות או מצב מטפוריים שיכולים להחיות את החושים העמומים של הגיבור.
השיר נוגע במאבק להרגיש חי ('
살아있다는 게 뭔지 느낄 수 없어'), המצביע על ניתוק מתוססת החיים. זו יכולה להיות פרשנות לאופן שבו החברה המודרנית מובילה לעתים קרובות לתחושת ניתוק ואובדן עומק רגשי. המילים משקפות גם כמיהה לחוות רגשות אמיתיים כמו אהבה ('듣고 싶어 난
사랑의 숨소리를'), וקריאה להשתחרר מהאילוצים הקושרים את הרוח ('묶여 버린 자유 속에'). האזכור של 'ציפור כחולה קטנה' שאיבדה את קולה יכול לסמל את הדיכוי של האני האמיתי או הקול של האדם בחברה קונפורמיסטית.
שאלותיו המופנמות של השיר ('מי אתה?') מציעות חיפוש אחר זהות בתוך הכאוס של התקופה ('시대와 미래 사이에 난 어디에 있을까?'). נראה ש-ATEEZ מטפל בקונפליקט הפנימי של מציאת מקומו בעולם תוך שמירה על נאמנות לעצמו. הקריאה ל'נשימה כמו נשימה' ו'ריקוד כמו ריקוד' היא מטפורה לאותנטיות ולרצון לחיות את החיים בביטוי ובתחושה אמיתיים. 'HALAZIA' נראה בסופו של דבר כזעקה עוצמתית להתעוררות מחדש ולהשבת מהות החיים בעולם קר ואדיש.