'חצי חזרה' של אדריאן לנקר הוא חקירה נוקבת של נוסטלגיה, זיכרונות מקוטעים והאופי המר-מתוק של החזרה לשורשים. מילות השיר מציירות תמונה חיה של מסע חזרה למקומות מוכרים, רק כדי למצוא אותם השתנו או נרקבו. הביטוי החוזר 'חצי חזרה' מרמז על תחושת חוסר שלמות, כאילו החזרה היא חלקית בלבד, הן פיזית והן רגשית. נושא זה מודגש על ידי הדימויים של 'עורב מפוצץ' ו'שלג לבן רך של מיניאפוליס', המעוררים תחושה של חוסר התמצאות וקור.
התפאורה של השיר עוברת בין מיקומים שונים, כמו 'גשר 35' ו'כביש האגרה באילינוי', ויוצרים תחושה של תנועה ומעבר. המקומות האלה קשורים לזיכרונות אישיים, כפי שמציינים שורות כמו 'מותק בפה כשנתת לי את שמי' ו'דמעות בעיניים כשאתה מושך אותו כמו שלשלת'. המילים הללו מרמזות על רגעים של מתיקות וכאב, ומעטפות את הרגשות המורכבים הקשורים לעבר. האזכור החוזר של 'מדשאה מתה' ו'סט נדנדות חלוד' מדגיש עוד יותר את נושא הריקבון וחלוף הזמן.
השימוש של לנקר בדימויים ילדותיים, כמו 'לבוש כמו ילד' ו'דחף אותי למעלה ולמטה, קח אותי לסיבוב', מוסיף עוד נדבך לשיר. הוא מדגיש את התמימות והפשטות של הילדות, בניגוד חד למציאות הנוכחית של ריקבון ואובדן. הצירוף הזה יוצר נרטיב יפהפה להדהד שמהדהד עם כל מי שחווה את הטבע המר-מתוק של ביקור מחדש בעבר שלו. הנגינה המינימליסטית של השיר והשירה השמימית של לנקר מעצימה את תחושת המלנכוליה וההשתקפות הזו, והופכת את 'Half Return' ליצירה מרגשת מאוד.