'האושר הוא פרפר' של לאנה דל ריי הוא חקירה נוקבת של הטבע החולף של השמחה והכמיהה לחיבור בתוך סערה אישית. שם השיר והמטאפורה החוזרת על עצמה משווים אושר לפרפר - יפה ונחשק ועם זאת חולף וקשה ללכוד. הדימוי הזה משקף את הנושא של רדיפה אחרי רגעי שמחה שנראים חומקים ממש כשהם מגיעים בהישג יד.
המילים נעות בין תקווה לייאוש, לוכדות את המורכבות של הרגשות האנושיים. ההתייחסות של דל ריי לריקוד ולמוזיקה כאל צורות של אסקפיזם מרמזת על רצון למצוא נחמה בתנועות הקצביות והמנגינות המציעות הקלה זמנית בכאב. האזכור של 'לשיר לתינוקות שלי בחיי הסיור' מרמז על חייה האישיים של האמנית, שם המוזיקה וההופעות שלה הן מקור לאושר ושיר ערש להרגעת נפשה. עם זאת, השיר גם מתעמק בטריטוריה אפלה יותר, שוקלת את הסיכונים של חיפוש נחמה ביחסים שעלולים להזיק, כפי שניתן לראות בשורות על 'רוצח סדרתי' ו'כבר נפגע'. זו יכולה להיות מטאפורה ליצירת קשר עם מישהו שאולי לא טוב לה, להכיר בסכנה הפוטנציאלית אבל להרגיש שאין לה מה להפסיד.
התפאורה של השיר, העוברת מהבר להוליווד וגפן, מציירת תמונה של חיי הלילה של לוס אנג'לס, רקע נוכח לעתים קרובות במוזיקה של דל ריי. הפיתוי של העיר וההבטחה להתרגשות עומדים לצד ההתמודדות והפגיעות הפנימית של הזמרת. 'האושר הוא פרפר' הוא עדות ליכולתה של לאנה דל ריי לשזור נרטיבים רגשיים מורכבים לתוך המוזיקה שלה, תוך שימוש בסגנונה המלנכולי הייחודי כדי לחקור את מעמקי הלב האנושי.