'בית בנברסקה' של אתל קיין הוא בלדה רודפת שמתעמקת בנושאים של אהבה, אובדן וגעגוע. השיר מצייר תמונה חיה של מערכת יחסים בעבר שהייתה פעם כל עולמו של הזמר. שורות הפתיחה, 'נשימות מאומצות ופצעי מיטה / שירו לי את זה כל היום', נותנות נימה קודרת, מרמזת על מערכת יחסים המתאפיינת בקושי ומאבק. למרות האתגרים הללו, הקשר בין שני האוהבים היה חזק, מובלע בשורה 'אתה ואני נגד העולם'. הביטוי הזה מדגיש את העוצמה והבלעדיות של הקשר ביניהם, מה שהופך את האובדן שלאחר מכן לחריף עוד יותר.
הבית בנברסקה משמש כסמל רב עוצמה לאורך השיר. הוא מייצג מקלט שבו האוהבים מצאו נחמה זה בזה בתוך עולם ריק. הדימוי של 'מזרון מלוכלך בקומה השנייה' מעורר תחושה של אינטימיות גולמית ובלתי מסוננת, מדגישה את הפשטות והטוהר של אהבתם. עם זאת, המקדש הזה הוא גם מקום של כאב ונטישה, שכן הזמרת נזכרת ביום שבו אהובה עזב, והשאירה אותה להתמודד עם החלל שהותיר אחריו. הפזמון החוזר, 'אני עדיין מכנה את הבית הזה בנברסקה', מסמל את חוסר היכולת שלה להמשיך הלאה, שכן היא נשארת קשורה רגשית לזיכרונות הזמן שלהם יחד.
השיר גם בוחן את הנושא של אבל בלתי פוסק והמאבק להתמודד עם אובדן. האינטראקציות של הזמרת עם אמו של אהובה, השקרים שלה לגבי היותה 'בסדר' והודאתה שהיא 'תהרוג [את עצמה] כדי להחזיק [אותו] פעם נוספת' מעבירים את עומק הייאוש שלה. הבדידות שהיא חשה מורגשת, במיוחד בשורות 'אני מרגישה כל כך לבד כאן בחוץ / אני כל כך לבד כאן בלעדייך'. תחושת הבידוד הזו מועצמת עוד יותר על ידי תפילותיה ותקוותיה שאהובה עשוי לחזור, למרות שהיא יודעת עמוק בפנים שאולי לא יחזור לעולם. הרגש הגולמי והסיפור החי של השיר הופכים אותו לחקירה נוקבת של אהבה, אובדן וההשפעה המתמשכת של מערכת יחסים בעבר.