הולך ברחובות ממרומי כלונסאותיי
אני משקיף על העיר לפני שהם מאתרים אותי
אבל אני קטן, יבש וכל כך דליק
כשהערב מגיע, הלהבים כבר לא מפחידים אותי
נוקשה כמו בישופים שמרסקים את החלק הפנימי
מסביבי העולם פולט את רשעותיו
וכמו מלכת חליבה טובה אני יורקת את זה החוצה
עודף הכעס שלהם
אבל אני קטן, יבש וכל כך דליק
כשאני מתלכלך
מת חלום אחד אחרי השני
כל הפרצופים השחורים האלה לא יובילו אותי לשום מקום
אני מציע הכל והכל נפתח, באלימות
כשאני מקמר את הגב, הכל מכריח את עצמו וחומק