השיר 'LIMBO' של keshi מתעמק במאבקים ובסתירות הפנימיות שעומדים בפני אדם בניסיון למצוא את מקומם בעולם. המילים מבטאות תחושה של כלוא בין מצבי הוויה שונים, בדומה למרחב הלימינלי שמציע שם השיר. האמנית מתארת לעבור בין התנועות, להרגיש בטוחה וגם הונאה, ונאבקת בספק עצמי ובמימוש עצמי. הדואליות הזו היא חוויה אנושית נפוצה, שבה מתנדנדים בין תחושת שליטה לאיבוד מוחלט.
המקהלה של 'LIMBO' משתמשת במטאפורה של לרדוף אחרי שקיעה עם ידיים מחוץ לחלון כדי להעביר כמיהה לחופש וקצב חיים שמתיישר עם האני האמיתי של האמן. השקיעה יכולה לסמל סוף או מעבר, ובהקשר זה נראה שהיא מייצגת חיפוש אחר שלום ואותנטיות. השורה החוזרת 'זה יותר הקצב שלי' מרמזת על רצון לחיות את החיים בקצב שמרגיש טבעי לפרט, במקום להתאים לציפיות חיצוניות.
בשיר, קשי גם נוגע ברעיון של להראות רק את החלקים הטובים ביותר של עצמך לעולם, מושג שמהדהד בעידן המדיה החברתית שבו פרסונות אוצרות הן הנורמה. האמן מודה באנושיותו ובחוסר השלמות שלו, בתקווה שהלחץ לשמור על חזית לא יתגבר על המהות האמיתית שלו. השיר הוא השתקפות גלויה על המורכבות של הזהות העצמית והחתירה לחיים אמיתיים בתוך לחצים חברתיים.