השיר 'Manhatã' של Caetano Veloso הוא חקר פואטי ומעורר של מנהטן, המשלב התייחסויות תרבותיות ותת גוון רגשי. השיר נפתח בדימוי של קאנו החותך את הבוקר, המסמל מסע או חקר. אזכורה של האלה המחזיקה לפיד על חרטום הקאנו מעורר את פסל החירות, סמל לחופש ותקווה. זה מכין את הבמה להתבוננות של השיר במנהטן כמקום של פיתוי וקסם, המושך את תשומת הלב של אנשים ברחבי העולם.
מילים למלך ליום אחד
החזרה על המילה 'מנהטן' לאורך השיר מדגישה את משמעותה ואת אופייה הרב-גוני של העיר. Veloso מעמת את האווירה ההומה, המונעת מהכסף של מנהטן עם המגורים השלווים, מלאי האהבה, ומדגישים את הדואליות של העיר. ההתייחסות ל'מערבולת של כסף' ששוטפת את העולם כ'לויתן קל' מעידה על ההשפעה המוחצת של הקפיטליזם והמסחר שמייצגת מנהטן. ובכל זאת, בתוך זה, יש תחושה של שמחה והתעלות, כמו גם שאלה נוקבת לגבי העתיד של האושר וההתרגשות העצומים האלה.
השיר נוגע גם בנושאים של בדידות וקהל, המובלעים בדמות ילדה יפה נוגסת בתפוח, קריצה אפשרית לסיפור התנ'כי על חוה והפרי האסור, המסמל פיתוי וידע. הדימוי הזה מעמיק עוד יותר את חקר השיר של מנהטן כמקום של ניגודים - שבו שמחה ובדידות, שלום וקונפליקט מתקיימים במקביל. השליטה הלירית של ולוסו והלחן הרודף של השיר מזמינים את המאזינים להרהר במורכבות החיים האורבניים ובנופים הרגשיים שהם מקיפים.