השיר 'מריה' של דואה ליפא מתעמק ברגשות המורכבים של אהבה, אובדן והכרת תודה. המילים מציגות נרטיב שבו הגיבור מאוהב עמוקות במישהו שהושפע עמוקות ממערכת יחסים בעבר עם אדם בשם מריה. מערכת היחסים הזו בעבר עיצבה את יכולתו של בן הזוג הנוכחי לאהוב ולגלות חמלה, דבר שהגיבור מכיר ומעריך.
השיר נפתח בהרהורים על העומק והכנות של אהבתה הנוכחית של הגיבור, ומדגיש עד כמה אהבה זו שונה ועמוקה יותר בגלל הלקחים שנלמדו ממריה. השורות החוזרות ונשנות 'אני חייב לך' מרמזות על תחושת הכרת תודה כלפי מריה על השינויים החיוביים שהיא חוללה בחייו של בן הזוג. נושא זה של טרנספורמציה והכרת תודה עובר לאורך השיר, ומדגיש את ההשפעה של מערכות יחסים בעבר על קשרים בהווה.
הפזמון, שבו מריה פונה ישירות, מגלה שלמרות שמריה כבר לא נוכחת פיזית, השפעתה מתמשכת בחייה של הגיבורה דרך בן זוגה. הנוכחות הספקטרלית הזו נוקבת ומתוקה, מתוך הכרה בכך שמערכות היחסים העבר שלנו ממשיכות לעצב אותנו ואת אלה שאנחנו אוהבים. השיר מסתיים בפתיח של הכרה לכל האוהבים שמשאירים סימנים בל יימחקים בליבנו, מה שמרמז על אמת אוניברסלית על ההשפעה המתמשכת של האהבה.