ער, פקחתי את עיניי לראות
בית חולים, כל כך לבן ונקי
הלכתי עד הגג, אני חושב
ואז לא יכול להיזכר בכלל בדבר אחד
החזיק לי יד
היית שם, אני יודע
אבל לא הצליח להגיע
בשבילי זה היה נופל כל הזמן
אבל תעמוד והושיט את ידי לראות
ניסית לחצות כבר?
אני רוצה למות, רוצה למות
אבל לא באמת רוצה למות
היית שם, יהיה לך אכפת
גורם לי להיות מודע
כל צלקת, כל הדם
יותר ויותר, הם אף פעם לא סיימו
לא מספיק, לא מספיק
אני רוצה למות, רוצה למות
אבל לא באמת רוצה למות
אם אני אמות, היית בוכה
ואני לא יודע למה
כל צלקת, כל הדם
יותר ויותר, הם אף פעם לא סיימו
לא מספיק, לא מספיק
כשאני שוכח אותך, אני לבד
בלי לאן ללכת
אבל אז, שיחק מראה כמו הצגה
העבר אני נוהג להכיר, חלום
עד שאני רואה כל חלק בי
עיניים של אדום בעקבות, ו
אני רוצה לחיות, רוצה לחיות
עמוק בפנים תמיד הייתי
מושיט יד
אז אל תתנו לזה להיות הסוף
פטריות צומחות על הראש שלי
עדיין זוכרים גם אז
איפה אתה כשאני מת
אני רוצה למות, רוצה למות
אבל לא באמת רוצה למות
היית שם, יהיה לך אכפת
אתה יודע שזה ממש לא הוגן!
כל פעם שכחתי
אתה נשאר בתוך המחשבות שלי
לא מספיק, לא מספיק
אני רוצה למות, רוצה למות, רוצה למות!
אבל עדיין לא יכולתי למות איתך לצידי
מאחורי הימים שביליתי לבד, מפחד
עכשיו אתה כאן כדי להישאר
לה-לה-לה, לה-לה-לה, לה-לה-לה, לה-לה-לה
והצלקות לעולם לא נמוגות
זיכרונות שחוזרים
חזור לאחור, שוב אל הכאב
הרגשנו באותו יום