השיר 'מתגעגע' של דומיניק פייק מתעמק ברגשות המורכבים סביב אהבה נכזבת והכאב המתמשך שאחריו. השורה החוזרת ונשנית, 'אוי, אהבתי אותך, גברת', מדגישה חיבה עמוקה שנותרה ללא הגומלין. הדובר מודה בצער שיתפתח אך פוטר את עצמו מאשמה, ומדגיש שאהבתו הייתה אמיתית ומלבבת. הרגש הזה לוכד את המהות של לאהוב מישהו שלא יכול או לא רוצה להחזיר את אותה רמת חיבה, חוויה אוניברסלית שמהדהדת עם מאזינים רבים.
המילים גם מציירות תמונה חיה של הטבע החמקמק של האדם שהוא אוהב. היא מתוארת כמי ש'גונחת והיא נופלת' ונראה רק לעתים רחוקות, מה שמרמז על תחושה של מסתורין ובלתי צפוי. הדימוי הזה מעביר את הרעיון שהיא מרוחקת רגשית או אולי מתמודדת עם ההתמודדויות שלה, מה שמקשה עליה להיות נוכחת מלאה במערכת היחסים. השורה, 'לפי מה שהבנתי, זה קצת כל כך מוזר שהיא לא רוצה שיראו אותה', מרמזת על סיבה עמוקה יותר, אולי כואבת, להתנהגותה, ומוסיפה שכבות של מורכבות לנרטיב.
הפזמון החוזר על עצמו, מלא בפזמונים הרודפים 'Hey, yeah', מוסיף לאווירה המלנכולית של השיר. הוא משמש כתזכורת לרגשות הבלתי פתורים ולאופי המחזורי של געגוע וכאב לב. ההגשה מלאת הנשמה של דומיניק פייק והמכשיר המינימליסטי מעצימים עוד יותר את המשקל הרגשי של השיר, מה שהופך את 'החמצות' לחקירה נוקבת של אהבה, אובדן והמצב האנושי.