השיר 'Never Tell' של לוק צ'יאנג מתעמק ברגשות המורכבים של אהבה, בדידות והקרבות השקטים שאנו מתמודדים לעתים קרובות. המילים מציירות תמונה חיה של מישהו שמתמודד עם תחושות של בידוד והצורך הנואש בחיבור. המשפט החוזר 'אני צריך אותך כמו מים אהובתי' מדגיש את הטבע המהותי של הקשר הזה, ומשווה אותו לצורך אנושי בסיסי. מטאפורה זו מבליטה את עומק הכמיהה של הדובר ואת התפקיד החיוני שממלאת האהבה בחייו.
השיר נוגע גם בנושא הסבלנות והתקווה שבסופו של דבר הכל יהיה הגיוני. עם זאת, יש תחושת מאבק מורגשת כאשר הדובר מודה שהוא מרגיש לבד ומאבד שליטה. השורה 'שום דבר לא נלמד אינו כואב' מעידה על כך שהדובר עובר תקופה של צמיחה וגילוי עצמי, גם אם כואבת. אזכור החברים שנעלם ותחושת הריחוק מדגישים עוד יותר את תחושת הבידוד של הדובר ואת העלות הרגשית שהיא גוברת מהם.
במקהלה, התחינה ל'סיבה או סימן מלמעלה' מעידה על חיפוש אחר משמעות והבטחה בעיצומה של המהומה. הקריאות החוזרות ונשנות 'לראות אותי, הצילו אותי עכשיו' ו'רפא אותי, תחזיק אותי עכשיו' הן קריאות לעזרה ונחמה, החושפות את פגיעותו של הדובר. עוצמתו הרגשית של השיר מועצמת על ידי הדימויים של 'דימום', המסמל את הפצעים הרגשיים העמוקים שהדובר חווה. באמצעות 'לעולם אל תספר', לוק צ'יאנג לוכד את המאבקים הגולמיים והבלתי נאמרים של אהבה, בדידות והצורך האנושי בחיבור והבנה.