האורות נמוכים, הידיים שלי קרות על ההגה
ועדיין יש לך את המעיל שלי
העיניים אבודות בערפל בלעדיך כאן
ואני לא רואה את הכביש
עכשיו אני עומד ליד הדלת שלך
ואני מקווה שאתה לא בבית
אז אני יכול להתרגל להיות לבד
מילים של קנדריק אופוריה
בלילות כאלה, כשכוח הרצון שלי חלש
אני אתקשר, אז פשוט תן לזה לצלצל
אני אסע ברחובות האלה, אל תבוא לחפש אותי
אם אתה משחרר, אז אני אצטרך
עוד לילות כאלה
אני נלחם בדחף לכתוב את המילים בראשי
שאני יודע שאני לא צריך לשלוח
קשה להחלים כשאני ממשיך לגנוב מבטים לתמונה שלך
אז אני שוב מסיט את מבטי
בלילות כאלה, כשכוח הרצון שלי חלש
אני אתקשר, אז פשוט תן לזה לצלצל
אני אסע ברחובות האלה, אל תבוא לחפש אותי
אם אתה משחרר, אז אני אצטרך
עוד לילות כמו
אתה חייב לתת לי לטבוע
אתה חייב לתת לי להתפרק
בלי שאתה כאן כדי לתפוס אותי
ואם אתה לא בסביבה
אני צריך ללמוד להתמודד עם החושך
כי ימים הופכים ללילות כאלה
לילות כאלה
כי ימים הופכים ללילות כאלה
כשכוח הרצון שלי חלש
אני אתקשר, אז פשוט תן לזה לצלצל
אני אסע ברחובות האלה, אל תבוא לחפש אותי
אם אתה משחרר, אז אני אצטרך
עוד לילות כאלה
לילות כאלה