'NO SON KLLE' של סנטה פה קלן בהשתתפות Duki and Peso Pluma הוא שיר שמתעמק בנושאים של אמינות רחוב, זהות אישית ונאמנות לשורשים של האדם. המילים, הנמסרות בשילוב של סלנג ספרדי ורחוב, משקפות את החוויות והפרספקטיבות של האמנים על החיים ברחובות, על סחר בסמים ועל החשיבות של להישאר נאמן לעצמו בתוך האתגרים הללו.
השיר נפתח בקול צעקה לבריאס של ארגנטינה, יוצר קשר בין האמנים לקהל שלהם. המשפט החוזר 'פומלה' נותן טון נינוח, ומציע שימוש במריחואנה כדרך להתמודד עם אתגרי החיים או להרהר בהם. האמנים מספרים על המעורבות שלהם ברחובות, תוך התייחסות להעברת 'קילוגרמים' ולהיות ה-'jefe de la venta' (הבוס של המכירה), מה שמעיד על הדומיננטיות שלהם בסחר בסמים. למרות הפעילויות הללו, יש תחושה של זהות עצמית בלתי משתנה, שכן הם טוענים להישאר זהים בליבתם.
המקהלה 'Dicen que son, pero no son, no son de calle' (אומרים שכן, אבל הם לא, הם לא מהרחוב) משמשת כביקורת על מי שמתיימרים להיות בעלי אמינות רחוב אך חסרים חוויה אותנטית. האמנים מביעים עמדה מגוננת כלפי משפחתם, במיוחד אמהותיהם, תוך שימת דגש על הקורבנות האישיים שנעשו בקו עבודתם. רפרנסים תרבותיים, כמו 'פוטורמה' ו'אבריל לאבין', משמשים כדי להמחיש את אורח חייהם הנוכחי ואת ההשפעות המוזיקליות שלהם. השיר הוא עדות לחוסן של האמנים, לחשיבות המשפחה ולאותנטיות של נרטיבים ברחוב שלהם.