אפילו רוחות רפאים לא כל כך ריקות

השיר 'Not Even Ghosts Are This Empty' של $uicideBoy$ מתעמק בנושאים האפלים ולעתים קרובות טאבו של תמותה, התמכרות ומאבקים בבריאות הנפש. שורות הפתיחה של השיר מתייחסות לרעיון פילוסופי לפיו אלים עלולים לקנא בבני אדם על תמותה, מה שמרמז כי ארעיותם של החיים הופכת אותם ליקרים ויפים יותר. זה נותן טון קודר לשיר, שכן הוא מצמיד את ערך החיים עם הכאב והסבל שחווים האמנים.

ככל שהשיר מתקדם, המילים הופכות לביטוי גולמי ולא מסונן לקרבות האישיים של האמנים. השורה החוזרת 'Slick ain't got no sorrow bitch' יכולה להתפרש כחזית הגנה, דרך להתמודד עם הכאב על ידי הקרנת דימוי של אדישות. אולם הפסוקים חושפים תחושת ייאוש עמוקה יותר וכמיהה לברוח, בין אם באמצעות שימוש בסמים או באמצעים אחרים. האזכור של הודיני, הידוע במעשי הבריחה שלו, מדגיש את הרצון להשתחרר מכבלי חייהם שלהם.

החלק האחרון של השיר נוגע בנושאים של מערכות יחסים משפחתיות, המרדף הבלתי פוסק אחר הצלחה חומרית והקהה של הרגשות כדי להתמודד עם תלאות החיים. השורה 'החלק הכי גרוע בגיהנום הוא לא הלהבות, זה חוסר התקווה' לוכדת בצורה נוקבת את מהות הדיכאון, ומדגישה את הייסורים הרגשיים על פני הכאב הפיזי. בסך הכל, השיר הוא תיאור כנה של המהומה הפנימית של האמנים והחיפוש אחר נחמה בעולם שלעתים קרובות מרגיש חסר תקווה.