'האישה האחרת' של לאנה דל ריי הוא חקירה נוקבת של כאב הלב והבדידות שחוותה פילגש. השיר, שהוא קאבר לקלאסיקה ששרה במקור נינה סימון, מתעמק בקיומה הזוהר אך בסופו של דבר עצוב של אישה המעורבת עם גבר שכבר נמצא במערכת יחסים מחויבת. הביצוע של לאנה דל ריי נושא את הסגנון המלנכולי והקולנועי המובהק שלה, שמוסיף רובד של נוסטלגיה מודרנית לנושא הנצחי של השיר.
המילים מציירות תמונה של אישה השומרת בקפדנות על המראה שלה ויוצרת סביבה מושכת, ככל הנראה כדי לפצות על היעדר החיבה והמחויבות האמיתית בזוגיות שלה. השיר מעמת את חייה המושלמים לכאורה של 'האישה האחרת' עם מציאות הבדידות ורצונותיה הבלתי ממומשים. הדימויים של ציפורניים מטופחות, בושם צרפתי ופרחים חתוכים טריים מצמידים את הריק הרגשי של קיומה, ומדגיש את השטחיות של מצבה. היעדר צעצועים הפזורים בכל מקום מרמז בעדינות על כך שחייה חסרים את החום והכאוס של משפחה, מה שמחזק את הבידוד שלה.
ככל שהשיר מתקדם מתברר ש'האישה האחרת' מודעת למעמדה המשני ולחוסר התוחלת בתקוותה לזוגיות שלמה. המילים מעידות על כך שלמרות חזית השלמות, היא אומללה מאוד ושלמה עם חיים של המתנה לרגעים של זמן שאול. השורות האחרונות של השיר, 'האישה האחרת תבלה את חייה לבד', משמשות סיכום עגום לנרטיב, המדגישות את המחיר הרגשי של להיות במערכת יחסים כזו. קולה המרגש של לאנה דל ריי והעיבוד הדליל של השיר מעצימים את תחושת השוממה והגעגוע, והופכים את 'האישה האחרת' לבלדה רודפת שמהדהדת מאזינים שחוו או היו עדים למורכבות של אהבה ובגידה.