השיר 'Para Qué Me Besaste' של אלביס מרטינז מתעמק בסערה הרגשית ובבלבול שלאחר מפגש רומנטי קצר אך משפיע. המילים הן חקירה נוקבת של הכאב והגעגועים המתעוררים כאשר נשיקה, סמל של חיבה וחיבור, ניתנת רק כדי שאחריה תגיע לנטישה. מרטינז מטיל ספק במטרת הנשיקה, מתוך ידיעה שהיא תוביל למערכת יחסים חולפת, ומשווה את קוצרה לתופעות חולפות כמו טרנד אופנה בפריז או רגע חולף בהיסטוריה.
הפזמון הוא תחינה מעומק הלב, ששואלת מדוע ניתנה הנשיקה אם רק אחריה עזיבה. הדימויים החוזרים ונשנים של שפתיים יבשות וגוף עירום שמחכה לשובו של המאהב מדגיש את החלל הפיזי והרגשי שנותר מאחור. הנשיקה, במקום להיות הקדמה לקשר עמוק יותר, הופכת למקור לתשוקה לא ממומשת ולכאב מתמשך. השימוש של מרטינז במטאפורות כמו 'שפתיים יבשות מהיעדרך' ו'גוף עירום מחכה לשלך' מעביר בצורה חיה את תחושת חוסר השלמות והכמיהה.
מבחינה תרבותית, השיר נוגע לנושאים אוניברסליים של אהבה ואובדן, מהדהד עם כל מי שחווה את הטעם המר-מתוק של אהבה שמעולם לא נועדה להימשך. העומק הרגשי של המילים, בשילוב עם ההגשה מלאת הנשמה של מרטינז, הופכים את 'Para Qué Me Besaste' לבלדה עוצמתית שתופסת את תמצית הרומנטיקה החולפת ואת כאב הלב שהיא מותירה אחריה. המבנה החוזר על עצמו והשפה המעוררת של השיר מדגישים את האופי המחזורי של הגעגוע ואת הקושי להמשיך הלאה מאהבה שלא התממשה במלואה.