'Peanut Butter & Tears' של DPR IAN הוא שיר השוזר שטיח של רגשות וחוויות, מצייר תמונה של מורכבות החיים באמצעות דימויים ומטאפורות מלאות חיים. שורות הפתיחה הציבו סצנה של נטישה חסרת דאגות עם 'קריוקי של יום ראשון בבוקר', ובכל זאת מצמידות זאת במהירות זו לזו עם תחושת הזנחה וחוסר אחריות, מכיוון ששטרות נשכחים על הכיריים. הדואליות הזו מרמזת על חיים שחיים על הקצה, שבהם רגעים של שמחה מוצלים על ידי בעיות בסיסיות.
המוטיב החוזר של 'השן שלי מתנודדת כבר שנים' מסמל בעיה מתמשכת או אי נוחות שהגיבורה התעלמה ממנה או לא הצליחה לטפל בה, בדומה לחמאת הבוטנים הדבוקה לגג הפה. האזכור של 'הדמעות שלך' לצד זה מעיד על מערכת יחסים מתוחה על ידי מעשיו או חוסר המעשים של הגיבור, מכיוון שהם מודים שאינם מסוגלים לשלוט בפחדים שלהם. הפזמון של השיר, עם הנצנצים והעור שלו, מעורר תחושה של טרנספורמציה ושחרור, אולי ממגבלות הציפיות החברתיות או עכבות אישיות. נראה שהגיבור מוצא נחמה בשינוי הזה, גם אם הוא חולף או שטחי.
השיר נוגע גם בנושאים של זהות ותפיסה. השורות 'חברים אומרים לי שאני נראה כל כך מת' ו'אני מתיידד כל כך עם זרים' מצביעות על נתק בין איך שהגיבור נראה על ידי אחרים לבין איך שהם מרגישים בפנים. הטרנספורמציה מזר ל'מאהב אבוד' מרמזת על מסע של גילוי עצמי והרצון להתחבר מחדש עם מישהו או משהו מהעבר. בסך הכל, 'חמאת בוטנים ודמעות' היא יצירה רפלקטיבית שמתעמקת במצב האנושי, בוחנת את המתח בין הפנים שאנו מראים לעולם לבין המהומה שמתחתיה.