השיר 'Peloteras' של אל מקבליקו, בהשתתפות יהיר סלדיבר ואל פלקו, מתעמק במציאות הקשה והמטומטמת של חיי הרחוב, ובעיקר מתמקד בעולם הפשע המאורגן. המילים מציירות תמונה חיה של חיים מלאים בסכנה, נאמנות ונוכחות מתמדת של אלימות. הנרטיב של השיר ספוג בתרבות של עולם הנרקו, שבו כלי רכב משוריינים, כלי נשק ומוכנות לעימות הם מציאות יומיומית.
השיר נפתח בתיאור של שיירה, חמושה בכבדות ומוכנה לפעולה. הדימוי הזה נותן את הטון להמשך השיר, ומדגיש את מצב הערנות והמוכנות המתמיד המגדיר את חייהם של המעורבים בעולם הזה. האזכור של 'בליינדדה' (כלי רכב משוריינים) ו'טוסטונים' (רובים) מדגיש את האיום הקיים תמיד באלימות ואת הצורך בהגנה. המילים נוגעות גם ברעיון הגורל והבלתי נמנע, כששורות כמו 'Y si me toca pues al Chile ya me tocaba', מרמזות על קבלה נכנעת של הסכנות הכרוכות באורח החיים הזה.
לאורך השיר ישנו דגש חזק על נאמנות ואחווה בין חברי הקבוצה. המילים מדברות על הקשרים שנוצרו מול מצוקה, עם התייחסות ל'mis muchachos' (הבנים שלי) והנכונות להגן זה על זה. תחושת האחווה הזו היא מרכיב מכריע להישרדות בסביבה זו, שבה אמון ואמינות הם חשיבות עליונה. השיר גם מדגיש את ההיבטים האסטרטגיים והטקטיים של המבצעים שלהם, עם אזכורים של מל'טים, מעקבים והתקפות מתואמות, מצייר תמונה של קבוצה מאורגנת וממושמעת מאוד.
'Peloteras' משקף גם את המחיר האישי של אורח חיים זה. הערנות המתמדת, הצורך בהגנה והאיום הקיים תמיד באלימות גובים מחיר רגשי ופסיכולוגי משמעותי מהמעורבים. המילים משדרות תחושת עייפות ונטל כבד של חיים על הקצה. למרות זאת, ישנה גם תחושת גאווה והתרסה, כאשר הדמויות מחבקות את תפקידיהן ואת הכוח שהן מחזיקות בעולמן. השיר לוכד את יחסי הגומלין המורכבים של פחד, נאמנות, גאווה והשלמה המגדירים את חייהם של המתבצרים בעולם הפשע המאורגן.