השיר 'פיטר' מתגלה כאלגיה לאובדן התמימות ולמורכבות של הבטחות נעורים שלא מומשו. עם לחן מלנכולי ומילים אינטרוספקטיביות, השיר מציג דיאלוג אינטימי עם פיטר, דמות סמלית המייצגת גם אדם ספציפי וגם את האידיאליזם האבוד של העבר. הנרטיב מהדהד עמוקות עם הקלאסיקה הספרותית 'פיטר פן', במיוחד המציאות הכואבת של 'פיטר מאבד את וונדי' המודגשת בשיר 'קרדיגן' של טיילור סוויפט מהאלבום 'פולקלור'. בהקשר זה, פיטר מסמל את הנעורים הנצחיים, ואת וונדי, את הבלתי נמנעת של התבגרות.
השורה 'בארונות כמו ארז, שנשמר מימי שהיינו רק ילדים' מרמזת על רצון לשמר זיכרונות בתוליים, המאוחסנים כמו שרידים בארון ארז, מעוררים געגועים טהורים לימי הילדות. החלל המטאפורי הזה מכיל לא רק בגדים אלא קטעים של תקופה פשוטה יותר לפני שהוא נגוע במורכבות של צמיחה וציפיות.
המקהלה, 'אמרת שאתה הולך להתבגר / ואז תבוא למצוא אותי', חושפת הבטחה שניתנה בתמימות, אולי הבטחה שפיטר מעולם לא התכוון להפר, אלא שמציאות החיים הבוגרים אי אפשרה לקיים. ישנה תכונה כמעט טרגית לחזרה הזו, המשקפת את הכאב והתפכחות של המספרת כשהיא מתמודדת עם האמת שהבטחות ילדות מוטלות לעתים קרובות בצל על ידי אחריות ובחירות של מבוגרים.
לב השיר טמון בביטוי האובדן והניסיון להשלים עם העבר. 'ולא רציתי לרדת/ חשבתי שזה רק להתראות לעת עתה' נוגע לחוסר הרצון לקבל סוף עידן; יש תקווה בסיסית שהפרידה היא זמנית, רק הפוגה לפני מפגש מובטח. עם זאת, תקווה זו נגועה בעצב כאשר המספרת מבינה בהדרגה שפטר נעוריה אינו יכול לקיים את ההבטחות שניתנו בפשטות הילדות.
ההתייחסות ל'פיטר מאבד את וונדי' נוקבת במיוחד כיוון שהיא מכילה את המהות של הקונפליקט בין הרצון להישאר בארץ לעולם הנעורים לבין התמודדות עם מציאות הצמיחה. בהקשר של השיר, פיטר מייצג לא רק את הדמות המילולית שהבטיחה לחזור אלא גם את החלק של המספר שרוצה נואשות להאמין בהבטחה זו, למרות הידיעה שהמציאות בהכרח מורכבת יותר ולעתים קרובות מאכזבת.
ב'קרדיגן', הנרטיב מציע כי וונדי (בטי) היא זו שבסופו של דבר עוזבת את פיטר (ג'יימס), מה שמסמל את החלטתה להתבגר ולהשאיר מאחור את חוסר הבשלות המיוצג על ידי פיטר. כאן המצב הפוך; זה פיטר שעוזב, משאיר את המספר ממתין. זה יכול להתפרש כהכרה במציאות שלעתים קרובות, הבטחות נעורים אינן מתקיימות מכיוון שאנשים משתנים, גדלים והולכים בדרכים שונות. עזיבתו של פיטר מסמלת את אובדן האידיאליזם של הנעורים ואת האמת הקשה שלא ניתן לקיים את כל ההבטחות שניתנו כאשר אנו נכנסים למורכבות של החיים הבוגרים.
סיומו של השיר, שבו המספר מהרהר בהמתנה ובקבלה בסופו של דבר להיעלמותו של פיטר ('אבל האישה היושבת ליד החלון כיבתה את האור'), מסמלת רגע מכריע של התבגרות. היא מכבה את האור, מילולית ומטאפורית, מסמנת את סופה של ההמתנה ותחילתו של שלב חדש של קבלה עצמית והכרה שכמה הבטחות, עמוקות וכנות ככל שיהיו, לא יתממשו לעולם.
'פיטר' הוא מדיטציה מלנכולית על צמיחה, שזורה בכאב האובדן וביופי הטרגי של תקוות נעורים. השיר לא רק חוקר את התמוטטות ההבטחות אלא גם את הקבלה שתהליך ההתבגרות כרוך בלימוד לחיות עם צלקות ההתפכחות, ובכל זאת למצוא את האומץ להתקדם.