השיר 'Rises The Moon' מאת ליאנה פלורס הוא הרהור פואטי על הטבע המחזורי של החיים והקביעות בתוך השינוי. המילים מעוררות תחושה הן של העייפות שיכולה לבוא עם חלוף הזמן הבלתי פוסק והן הנוחות המצויה בדפוסים הצפויים של הטבע. פלורס משתמש בירח כמטאפורה מרכזית, המייצגת משהו קבוע ואמין שניתן לסמוך עליו שיעלה כל לילה, לא משנה מה קורה במהלך היום.
אריה האהבה שלך
פסוקי השיר מציירים תמונות מלאות חיים של הימים הנמתחים, כשהשמש 'חופרת את עקביה' כאילו היא מאריכה את היום ואת האתגרים שהוא מביא איתו. הדימוי הזה מרמז על תחושה של התגרות על ידי הזמן עצמו, חוויה אוניברסלית שבה נראה שרגעי קושי נמשכים בלי סוף. עם זאת, המקהלה מציעה תזכורת מרגיעה שאחרי כל יום ארוך, 'עולה הירח', המסמל תקווה והבטחה שהזמן מתקדם, מביא לשינוי והפוגה.
פלורס נוגע גם בנושאים של חוסן ויכולת האדם לסבול ולהסתגל. מילות השיר 'צעד במים, ילד, ודע שבינתיים עולה הירח' מעודדות התמדה, בעוד שהאזכור של 'הנרקיס שנעקר מגנו' מדבר על הנקע והטלטלה שיכולים להתרחש בחיים. למרות האתגרים הללו, נוכחותו הבלתי מעורערת של הירח משמשת מגדלור מנחם. ההוראה החוזרת ונשנית 'לנשום' משמשת עוגן מדיטטיבי, דוחקת את המאזין למצוא שלווה ונחמה בקצב הנשימה שלו, תוך שיקוף של עליית הירח המהימנה.