'ROS' של מק מילר הוא חקירה נוקבת של מורכבות האהבה, המשלבת רגש לבבי עם מגע של השתקפות קיומית. השיר נפתח בברכה סתמית ושאלה על אהבה, תוך מתן טון שיחה שמזמין את המאזינים למרחב אינטימי יותר. המילים של מק מילר מציירות תמונה חיה של אהבה שהיא גם משכרת וגם חמקמקה, תוך שימוש במטאפורות כמו 'וודקה עם מגע קטן של ליים' ו'אירוס ויטראז' כדי לתאר את מושא חיבתו. השיר נע בין הערצה לכאב של אהבה נכזבת, מה שמרמז על מערכת יחסים שעוסקת במרדף לא פחות מאשר בקשר.
הפזמון של 'ROS' חושף את המתח המרכזי בשיר: ההכרה שאהבה היא לא תמיד חביבה וששום דבר לא נמשך לנצח. הכרה זו בקביעות האהבה משמשת רקע להשקעה הרגשית של האמן ולרצון באהבה המתמשכת. הפסוקים של מק מילר מלאים בדימויים גחמניים ורומנטיים, החל ממטוס לפיג'י ועד אכילת פטריות בקרקס, מה שמנוגד למציאות המפוכחת יותר שאולי האהבה אליה הוא מייחל חומקת. השיר לוכד את שיאי ההתאהבות ואת השפל של כאב הלב, ומעטף את רכבת ההרים של מערכת יחסים לוהטת.
השיר מסתיים בתחינה לאהבה ומחויבות להיות שם 'באמצעות גשם ובעד ברק', תוך הדגשת נכונותו של האמן לעמוד בסערות הזוגיות. למרות חוסר הוודאות והפוטנציאל לכאב, מק מילר מביע כמיהה עמוקה לאחוז באהבה, גם מול אופייה החולף. 'ROS' הוא עדות לרצון האנושי המתמשך להתחבר עמוק עם הזולת, למרות הסיכונים הטמונים והידיעה שכל הדברים, כולל אהבה, הם בני חלוף.