השיר 'סדונה' של האונדמות' הוא אודה נוסטלגית לעידן שחלפה, המשלב דימויים חיים והתייחסויות תרבותיות כדי לצייר תמונה של שינוי וריקבון. השיר נפתח בהתייחסות לאבן החול האדומה של סדונה, אריזונה, מקום הידוע ביופיו הטבעי המדהים ובהיסטוריה שלו כמקום צילום למערבונים קלאסיים. אזכורו של ג'ון פורד, במאי אגדי של סרטי מערבונים, מכין את הבמה למסע בזמן, מעורר תחושת הרפתקאות ותור הזהב של הוליווד.
הפזמון, עם פנייתו החוזרת ונשנית ל'הוליווד הקטנה', משמש קינה על עבר שהוא גם מוקיר וגם אבוד. המילים 'יש לך את המזומנים אבל האשראי שלך לא טוב' ו'הפכת את התסריט וצילמת את העלילה' מציעים ביקורת על המסחור והדעיכה המוסרית של הוליווד. אורות הניאון ש'בעבר היו בוערים כל כך בהירים וורודים' מסמלים את העבר התוסס והזוהר שדעך עם הזמן. הדימוי הזה מעורר תחושת געגוע לימים שבהם הוליווד הייתה מגדלור של יצירתיות והתרגשות.
השיר נוגע גם בהיבטים האפלים יותר של הנוסטלגיה הזו. ההתייחסות לרשימה השחורה ומארחיה מסיעים אנשים לחוף מרמזת על עידן הרשימה השחורה של הוליווד, תקופה של רדיפות ופחד פוליטיים. השורה 'השטן ממהר וסרט הדבק שלו גורם לך לשתוק' מוסיפה נימה מרושע, מרמזת על השתקת ההתנגדות ואובדן התמימות. מטפורת העסקה עם השטן מדגישה את הרעיון למכור את נשמתו למען הצלחה חולפת ואת ההשלכות הבלתי נמנעות שלאחר מכן.
בסך הכל, 'סדונה' מאת הונדמות' הוא שטיח עשיר של דימויים ורגשות, לוכד את המהות המרירה-מתוקה של הנוסטלגיה, את חלוף הזמן ואת המורכבות המוסרית של תהילה ועושר.