צפירות הים הכספי

'סירנות הכספי' של סבדאליזה הוא חקירה רודפת ופיוטי של פיתוי, סכנה ומצב האדם. השיר נפתח במונולוג צרפתי שמתורגם לסיפורו של אדם שנפל מבניין בן חמישים קומות, וחוזר לעצמו, 'עד כאן, כל כך טוב' כשהוא צונח. זה מכין את הבמה לנושא המרכזי של השיר: אשליית הבטיחות וההתרסקות הבלתי נמנעת שאחריה. המונולוג מסתיים בתזכורת הנוקבת ש'הדבר החשוב הוא לא הנפילה, זו הנחיתה', תוך שימת דגש על ההשלכות של מעשינו ותחושת הביטחון הכוזבת שאנו נאחזים בה לעתים קרובות.

לאחר מכן, המילים עוברות לדימוי של סירנה, יצור מיתי שידוע בפיתה מלחים לאבדון עם קולה הקסום. 'ילד המלחים' בשיר נשבה בשתיקתה של הצפירה, פרדוקס שמעיד על כוחה של פיתוי שלא נאמר. למרות מודעותו לסכנה ('הוא יודע, הוא יודע, הוא יודע'), הוא נמשך אליה, ומסמל את הנטייה האנושית להימשך למה שאנו יודעים שהוא מזיק. הפניה החוזרת ונשנית 'להתרחק' מדגישה את הקונפליקט הפנימי בין תשוקה לשימור עצמי.

הפזמון, עם ה'היי, היי' החוזר והרפרנסים להפלגת ספינה ולנשק את המוות, מעורר תחושה של פטליזם ובלתי נמנע. השורה 'אז נולדנו כדי ליצור מחדש יצור חוטא' מרמזת על אופי מחזורי של התנהגות אנושית, שבה נגזר עלינו לחזור על הטעויות שלנו. ניתן לראות את החזרה על 'הרחק' בסוף השיר כניסיון נואש להימלט מהתוצאות של מעשינו, אבל היא גם מדגישה את חוסר התוחלת של מאמצים כאלה. הקול השמימי של Sevdaliza והמנגינה הרודפת של השיר מעצימים את תחושת המלנכוליה וההתבוננות הפנימית, והופכים את 'Sirens Of The Caspian' למדיטציה עמוקה על פיתוי הסכנה והמצב האנושי.