שלום, חושך, ידידי הוותיק
באתי לדבר איתך שוב
כי חזון זוחל ברכות
השאיר את הזרעים שלו בזמן שישנתי
והראייה שנשתלה במוחי
עדיין נשאר
בתוך צליל הדממה
החיים הם כביש מהיר
בחלומות חסרי מנוחה הלכתי לבד
רחובות צרים מרוצפים
״לצד הילה של פנס רחוב
הפכתי את הצווארון שלי לקור וללח
כשהעיניים שלי נדקרו מהבזק של אור ניאון
זה חילק את הלילה
ונגע בקול הדממה
ובאור העירום ראיתי
עשרת אלפים איש, אולי יותר
אנשים מדברים בלי לדבר
אנשים שומעים בלי להקשיב
אנשים כותבים שירים שקולות אף פעם לא חולקים
ואף אחד לא העז
להפריע לצליל הדממה
טיפשים, אמרתי, אתה לא יודע?
שתיקה כמו סרטן צומחת
שמע את דברי, למען אלמד אותך
קח את זרועותיי, שאוכל להגיע אליך
אבל המילים שלי כמו טיפות גשם שקטות נפלו
והדהד בבארות הדממה
והעם השתחוה והתפלל
לאל הניאון שהם יצרו
והשלט הבזיק את האזהרה שלו
במילים שזה היה מתגבש
והשלט אמר
דברי הנביאים כתובים על קירות הרכבת התחתית
ואולמות דירות
ולחש בקולות הדממה