'בריכות שחיה (שתיה)' של קנדריק למאר הוא שיר מורכב שמתעמק בנושאים של שימוש לרעה באלכוהול, לחץ חברתי והמאבק הפנימי בין מצפון לפיתוי. הפזמון החוזר על עצמו, עם הפזמון ההיפנוטי של 'שתיה', מחקה את מעגל ההקהה של שתייה מוגזמת, בעוד שהפסוקים מספקים נרטיב על חוויותיו האישיות והתבוננותיו של למאר בנוגע לצריכת אלכוהול. השיר נפתח בתיאור של תרבות המפארת שתייה, שבה למאר גדל סביב אנשים 'חיים' את חייהם בבקבוקים, כולל סבו שלו. זה מכין את הבמה לחקירה של הסיבות שאנשים שותים, מכאבים קהים ועד להשתלבות בקהל.
הפסוק השני מציג שיחה עם מצפונו של למאר, המתגלם כקול המנסה להדריך אותו הרחק מפינוק יתר והשלכותיה ההרסניות. המצפון מזהיר מפני הסכנות של אלכוהול, ומרמז שלמאר על סף אובדן עצמו להשפעותיו. הגשר של השיר מעמת את אווירת המסיבה עם מציאות אפלה יותר, תוך שימוש בדימויים אלימים כדי להמחיש את התוצאות הפוטנציאליות של אורח חיים שנשלט על ידי האלכוהול והרחובות. מטפורת 'בריכת השחייה מלאה במשקאות חריפים' משמשת דימוי רב עוצמה של עודף והפיתוי לצלול להתנהגויות הרס עצמי.
'בריכות שחייה (שתיה)' הוא לא רק סיפור אזהרה אלא גם השתקפות על הלחצים החברתיים המובילים להתעללות בסמים. סיפורו של למאר הוא מבט גלוי על הפיתוי והמלכודות של השתייה, המאבק לשליטה עצמית, וההשלכות שיכולות לנבוע מהפסד הקרב הזה. הטון הקודר והמילים המופנמות של השיר מנוגדים לסאונד הקליט והמנון המסיבות שלו, ויוצרים שילוב מעורר מחשבה שמעודד את המאזינים להסתכל מעבר לפני השטח של ההתנהגויות שלהם ושל התרבות שסביבם.