זה פשוט לא אפשרי מבחינה אמפירית

השיר 'That Just Isn't Empirically Possible' מאת $uicideBoy$ מתעמק בנושאים של בדידות, מאבקים נפשיים והיבטים אפלים יותר של תהילה ושדים אישיים. ה-$uicideBoy$ ידועים בתיאור הגולמי והגס שלהם של בעיות בריאות הנפש, שימוש בסמים וחרדה קיומית, לעתים קרובות לקצבים אגרסיביים ואסתטיקה אפלה האופיינית לסגנון המוזיקה שלהם, המשלבת אלמנטים של ראפ עם הקשיחות של השפעות פאנק ומטאל.

שורות הפתיחה, הנאמרות על ידי הפרסונה 'אדון הבדידות', מעידות על תחושת בידוד שמגיעה עם ההצלחה ('זה בודד בפסגה'). ה'כתר' מסמל את המשקל של להיות בעמדת כוח או תהילה, שהפך לנטל ('מתחילים לתת לי את הלגיונות האלה'). העצה 'להישאר סולו' והאזכור של להיות מוקף בשדים יכולים להיות מטפורה לקרבות הפנימיים שמתמודדים איתם, כמו דיכאון או חרדה, המוחרפים על ידי שמירת סודות ובעיות אישיות מוסתרות ('להאכיל אותם בכל הסודות שלי ').

הבית השני, מאת 'יונג מאנה', מציג שימוש לרעה בסמים כמנגנון התמודדות ('Percocet, Roxycodone, with some Xanax'). האזכור של 'מורם למימד אחר' ו'צליעה בתנופה' מרמז על ניתוק מהמציאות ומאבק בהתנהגות הרסנית. המילים נוגעות גם בנושאים של זהות עצמית וחיבוק של פרסונה אפלה יותר ('שד קטן ומשוגע'), כמו גם תחושה של פטליזם ומחויבות לאתוס של הקבוצה שלהם ('סימן דולר, ב, וזה עדיין F-T-P, פאקינג G-R-E-Y 'til I R-I-P').