'זה מה שעושה אותנו בנות' של לאנה דל ריי משרטט תמונה חיה של מרד נעורים, אחווה וכאבי התבגרות מרירים ומתוקים. השיר משקף את חוויותיהן של נערות מתבגרות המחפשות ריגוש וטעם של 'חיים אמיתיים' מחוץ לגבולות קיומן בעיירה הקטנה. המילים מתארות קבוצת נערות שמנווטות את המורכבות של גיל ההתבגרות, עוסקות בהתנהגויות מסוכנות כמו התגנבות החוצה, שתייה וגניבת מכוניות משטרה. מעשים אלו מסמלים רצון לחופש והתרסה מול הציפיות המונחות מהם.
המקהלה, 'זה מה שעושה אותנו לבנות / כולנו מחפשים גן עדן ואנחנו שמים את האהבה במקום ראשון', מעידה שהרדיפה אחר אהבה ואושר היא כוח מניע עבור הבנות הללו, גם אם היא מובילה לקבלת החלטות שנחשבות פזיזות או מסוכן. השיר מכיר בקללה של המרדף הזה, ומרמז שהתוצאות של מעשיהם בלתי נמנעות אך מקובלות כחלק מזהותם. הנרטיב נוגע גם בשבריריות של חברויות אלה, שלעתים קרובות מתוחות או נשברות על ידי תעדוף של אינטרסים רומנטיים על פני נאמנות זו לזו.
לקראת סוף השיר, תוצאות מעשיהם מדביקות אותם ומובילות לרגע של פרידה ואובדן. הגיבורה נשלחת משם, מסמלת את סוף פרק זה בחייה ואת פירוק החברות שהגדירו את נעוריה. השורה החוזרת 'אל תבכה על זה' משמשת כמנטרה סטואית, מעודדת חוסן מול שינויים וכאבי לב. השיר לוכד בסופו של דבר את המסע הסוער של גילוי עצמי ואת ההבנה הנוקבת שכמה חברות, אינטנסיבית ככל שתהיה, היא חולפת.