השיר 'דמדומים' של Bôa (בריטניה) מתעמק ברגשות המורכבים של אהבה, געגוע וקבלה של תשוקה בלתי ניתנת להשגה. המילים מציירות תמונה של אדם שנלכד במשולש אהבה, חווה את כאב האהבה הנכזבת ואת המאבק בהשלמה עם רגשותיו. השימוש החוזר במילים 'אתמול', 'היום' ו'מחר' מרמז על תחושת נצחיות ועל האופי המחזורי של הרגשות הללו, מה שמעיד על כך שמצב זה אינו חדש ונמשך.
המונח 'דמדומים' בשיר משמש כמטאפורה למצב הרגשות שביניהם חווה המספר. זה לא בהירות היום ולא האפלה של הלילה, אלא מרחב לימינלי שבו הרגשות מורכבים וקשה למצוא החלטות. ניתן לפרש את 'הקדושה הפנימית' המוזכרת בשיר כטבעם הטהור והקדוש של רגשות המספר, למרות הכאב שהם מביאים. השיר לוכד את תמצית הכמיהה למי שמאוהב באחר, מבליט את הקונפליקט הפנימי ואת תחושת חוסר האונים הנלווית אליו.
הנרטיב של 'דמדומים' הוא חקירה נוקבת של המצב האנושי, שבו אהבה לא תמיד מובילה לאושר, ולפעמים הלב רוצה את מה שהוא לא יכול לקבל. הטון המלנכולי של השיר משקף את הצער וההשלמה שחשים אלה שאוהבים ללא הדדיות. זוהי תזכורת לכך שאהבה יכולה להיות 'רוע הכרחי', משהו שיכול לגרום לכאב אבל הוא חלק מהותי מחיינו.