השיר 'Vortex' של ליזי מקאלפין מתעמק במורכבות של האשמה עצמית והמאבק להתקדם ממערכת יחסים סוערת. המילים מבטאות תחושת אחריות למצב שהדובר יודע שהוא לא לגמרי באשמתם. הקונפליקט הפנימי הזה הוא חוויה אנושית נפוצה, שבה אדם יכול להבין באופן הגיוני את תמימותם אך להרגיש רגשית עמוסה באשמה. דבריו של מקאלפין לוכדים את הדואליות הזו, מדגישים את העבודה הרגשית הכרוכה בריפוי ובתהליך הסליחה העצמית.
המטאפורה של 'מערבולת' היא מרכזית בשיר, המסמלת את האופי הכאוטי והדיסאורנטציה של מערכת היחסים. הדובר מרגיש אבוד, לא מסוגל לזכור מי הם מחוץ למערבולת הרגשות הזו. דימוי זה מעביר את עוצמת הקשר ואת הקושי למצוא קרקע יציבה. הנרטיב של השיר מרמז על מעגל של התפרקות וחזרה ביחד, שהוא מתיש רגשית ובסופו של דבר לא בר-קיימא. השורה החוזרת 'יום אחד, אצליח לשחרר אותך' משמשת מנטרה של תקווה ומטרה לעתיד, המעידה על רצון להשתחרר מהמעגל הזה.
השיר נוגע גם בנושא ההשראה האמנותית השאובת מכאב אישי. השורות 'אבל זה תמיד מעשה / וזה אף פעם לא נמשך זמן רב / 'Cause I always come back / When I need a new song' מציעות שהדובר מוצא את עצמו חוזר למערכת היחסים בשביל דלק יצירתי, למרות הרעילות שלו. זה מוסיף עוד רובד למאבק, כשהאמן מתמודד עם הפרדוקס של מציאת יופי ואמנות במשהו שגורם להם כל כך הרבה מצוקה. 'מערבולת' היא השתקפות נוקבת על המורכבות של השחרור והמסע לעבר חמלה עצמית ועצמאות.