השיר 'We're All Alone' מאת ריטה קולידג' הוא בלדה נוקבת שמדברת על נושאים של בדידות, אסקפיזם וטבעם החולף של החיים והאהבה. המילים מרמזות על תחושת השלמה עם השינויים והסופים הבלתי נמנעים שמגיעים עם הזמן, אבל גם קריאה למצוא שלווה ונחמה באותם רגעים של בידוד.
שורות הפתיחה נותנות גוון מלנכולי עם דימויים של גשם בלתי פוסק, המסמל תקופה של עצב או קושי. לאחר מכן השיר עובר למצב חלומי, מזמין את המאזין לברוח מהמציאות ולמצוא נחמה 'מתחת לגלים' במקום ש'נשכח מזמן'. זה יכול להתפרש כמטאפורה לחיפוש מקלט במוחו או בזיכרון משותף עם אדם אהוב. החזרה על 'כולנו לבד' משמשת תזכורת לחוויה האוניברסלית של בדידות, אך גם מעידה על תחושת אחדות באותה בדידות משותפת.
החלק האחרון של השיר מייעץ 'לסגור את החלון' ו'להרגיע את האור', שאפשר לראות בכך מטפורה לסגירת העולם החיצון וצרותיו. הביטוי 'לתת הכל להתחיל' מרמז על שחרור מעמסות העבר והתחלה של משהו חדש, גם אם זה מסע שחייבים לעבור לבד. הלחן העדין והמרגיע של השיר משלים את המסר שלו של מציאת שלווה וקבלה פנימית בתוך ארעיות החיים.