השיר 'Wet' של Dazey and the Scouts מתעמק בסערה הרגשית של הבדידות והכמיהה לאינטימיות. המילים מציירות תמונה חיה של הגיבור לבדו בחדר השינה שלהם, משקף מערכת יחסים מהעבר. הצירוף של רטיבות פיזית ורגשית משמשת מטפורה לתשוקה של הגיבורה ולדמעות הנשפכות על הקשר האבוד. המשפט 'אני ילדה יד ימין שלי' מרמז על עצמאות ועצמאות, אך עם זאת יש נימה בסיסית של החמצה של החברות והאינטימיות הפיזית של האדם שפעם היו איתו.
הפזמון החוזר מדגיש את הניגוד בין מצבה הדומע של הגיבורה לבין תשוקותיה המיניות הבלתי ממומשות. הפער הזה מדגיש את הקשר הרגשי העמוק יותר שהם מפספסים, שלא ניתן להחליף אותו בהנאה פיזית בלבד. האזכור של 'אקדח מעשן' יכול לסמל את הראיות או הסיבה מאחורי סיום מערכת היחסים, שעדיין רודפת את הגיבור. החקירה הגולמית והכנה של השיר של הרגשות הללו מהדהדת עם המאבק להמשיך הלאה, תוך שהוא עדיין מחובר לזיכרונותיו של מאהב עבר.
החלק האחרון של השיר מציג פנטזיה של חיבוק על ידי האדמה, שניתן לפרש אותה כמטאפורה לרצון להכלה על ידי משהו גדול ממנו, אולי כדי להימלט מכאב הבדידות. השורה 'הדם שלי מתקרר, המחשבות שלי פלזמיות' ממחישה עוד יותר את הקונפליקט הפנימי בין החזקה לשחרור הפוטנציאלי של שחרור. השיר מסתיים בנימה של מתח לא פתור, כשהגיבור עדיין נלכד במעגל הגעגועים והרוויה הרגשית, המסומל בפזמון 'זה שומר עליי רטוב, אתה יודע שאתה מחזיק אותי רטוב, עד שאני יבש'.