השיר 'Akureyri' של סבסטיאן יאטרה, בהשתתפות איטנה, הוא חקירה נוקבת של אינטימיות חולפת ושל האופי המר-מתוק של קשרים זמניים. שם השיר, 'Akureyri', מתייחס לעיירה באיסלנד, המסמלת מקום מרוחק, כמעט מיתי בהקשר של השיר, המייצגת בריחה אידיאלית מהמציאות שבה הדמויות יכולות לחלום ולפנטז על חיים משותפים שהם ' לא כבולים במגבלות הזמן.
המילים של 'אקוריירי' מתעמקות בלילה משותף בין שני אנשים שמודעים היטב לארעיות של מצבם. הבקשות החוזרות ונשנות 'להשאיל את המעיל שלך, לחבק אותי' מסמלות רצון לחום וקרבה, לא רק פיזית נגד הקור, אלא רגשית, כשהם עומדים בפני סיום זמנם המשותף הממשמש ובא. נושא זה מודגש עוד יותר על ידי הדימויים של שיתוף מיטה מאולתרת על ספה, תוך שימוש בזרוע ככרית, מה שמצייר תמונה של הפקת המקסימום מהרגע הנוכחי, למרות הידיעה שהוא לא יחזיק מעמד.
השיר נוגע גם בנושאים של חרטה והחמצת הזדמנויות, כפי שמשתקפים בשורות על אף פעם לא להאשים אף אחד בסיום הקשר. הוא לוכד את המהות של קשרים אנושיים שהם בעלי השפעה עמוקה אך חולפים מטבעם. האור ש'אף פעם לא נעלם' למרות השמים האפלים מעיד על כך שהזיכרונות והתחושות מהמפגש הקצר הזה יישארו, ויאירו את חייהם של הדמויות הרבה אחרי שנפרדו.